הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

העיר העתיקה

קורותיה של צפת, מאז איזכורה הראשון בשורת המבצרים שבנה יוסף בן-מתתיהו בגליל ועד למאבק על עיצוב זהותה בימים אלה, זרועות עליות ומורדות. העיר שנהנתה מתקופות שגשוג כלכלי ופריחה רוחנית, ידעה גם דעיכות כואבות בשל אסונות טבע וסכסוכים דתיים ולאומיים. מי שהיתה הגדולה בקהילות ישראל בתור הזהב של המאה ה-16, ומרכז תיירות מרפא ונופש בעשורים הראשונים של המאה שעברה, איבדה מכוח המשיכה שלה והיום היא מזוהה בעיקר עם מגמת התחרדות.

צפת של תחילת האלף השלישי היא ספר מצהיב, נשכח משהו, שכאשר מתחילים לעלעל בין דפיו ולהיבלע בסיפוריו, לא רוצים להניחו. צפת היא עירם של הארי וגוריו, של רבי יוסף קארו, של טווי צמר שתוצרתם התחרתה בתעשיית האריגים של ונציה, של בית הדפוס הראשון במזרח התיכון ושל עשרות בתי כנסת עתיקים. צפת היתה פעם עיר שופעת פנסיונים ובתי מלון קטנים, בהם הנעימו רקדניות בטן מביירות את זמנם של אורחיהם. גם חיים נחמן ביאליק ומאיר דיזנגוף היו בין נופשי הקיץ שהתענגו על אווירה הצלול. ובשנות החמישים של המאה שעברה נוסדה בעיר קרית האמנים, שהפכה ביתם של ציונה תג'ר, יוסף קסטל, יצחק פרנקל ואחרים.

צפת העתיקה היא מבוך סימטאות כחולות, חצרות אבן חבויות, בתי כנסת עתיקים, בית קברות רוחש חיים, ובעיקר עיר שטופת קסם.

לצפייה במפת העיר העתיקה לחץ הכאן >>

העיר העתיקה