​​על עבודת הביקורת 


מהות הביקורת ותפקידי המבקר

עבודת המבקר מהווה מחד, כלי ארגוני ומנוף משמעותי המסייע בידי ראש הרשות, הנהלת ועובדי הרשות ומאידך, מהווה בקר ציבורי על עבודת הרשות. הביקורת למעשה הינה למען הארגון, בשביל הארגון ולטובת הארגון.
תחום הביקורת קיבל מעמד ומקום מרכזי עוד בתקופת התנ"ך. זלמן בומבך (ערך פרידברג ביקורת המדינה בישראל הלכה למעשה 753 – 741), מביא התייחסות לכך בציטוט מקור המדגיש את חשיבות הביקורת מבחינה ציבורית: "אלה פקודי המשכן... אשר פוקד על פי משה... ביד איתמר..." (שמות ל"ח, כ"א) אחרי הקמת המשכן הגיש משה, יחד עם איתמר – ושוב שנים ולא אחד – דוח על כלל התרומות לסוגיהן שנתקבלו ועל כלל ההשקעה במלאכת המשכן. מקור זה מדגיש את חשיבות השקיפות באמצעות פעולות אותן מבצעים שני אנשים לפחות, מכאן ניתן ללמוד על חשיבות הוועדות, מורשה החתימה והבקרה.

תפקידי המבקר מוסדרים בפקודת העיריות  והם:

לבדוק את פעולות העירייה, לרבות פעולות לפי חוק התכנון והבנייה, אם נעשו כדין בידי המוסמכים לעשותם, תוך שמירה על טוהר המידות ועקרונות היעילות והחיסכון. לבדוק את פעולות עובדי הרשות ואף פעולות חברי המועצה. לבדוק את סדרי הבוחן והוראות הנוהל, לבקר את הנהלת החשבונות ודרכי החזקת כספי הרשות, שמירת רכושה והחזקתו. לבדוק אם ההחלטות ברשות נתקבלו על פי נהלים תקינים, וכן לבדוק אם תוקנו הליקויים שעליהם הצביעו מבקר העירייה, מבקר המדינה או רואי חשבון מטעם אגף הביקורת במשרד הפנים.

הביקורת גם נעשית לגבי המועצה הדתית ולגבי כל "גוף עירוני מבוקר" אחר, כהגדרתו בחוק דהיינו-תאגיד, מפעל, מוסד, קרן או גוף שהרשות משתתפת בתקציבו השנתי כדי יותר מעשירית לגבי אותה שנת תקציב או שהעירייה משתתפת במינוי הנהלתם, חברות עירוניות הן בכלל הגדרות אלו.

כמו כן, בפקודה מוסדרים: מעמד, אי תלות ועצמאות המבקר, חובת המצאת מסמכים ומסירת מידע, מסלול דוח המבקר והדיונים בו ועוד.

קישורים שימושיים: